מאת תתי שהם- רוט

... כמה זמן יקח לכם להתרחק ממקום שיש בו ריח חריף של גז? סירחון חריף של נבלת חתול ?
כמה זמן יקח לכם עד שתחליטו לנקות מקרר ובו ריח מעופש של מזון מקולקל?
כמה זמן יקח לכם להחזיק בפה חלב חמוץ שלגמתם? כמה זמן יקח לכם להתרחק או לסגור חזק את האזניים בשל רעש מחריש אוזנים של בלמי רכבת צורחים?
כמה זמן יקח לכם לתפוס מחסה כשמתחיל לרדת גשם סוחף או לפשוט חולצה כשאתם מזיעים וחם לכם?

הריחות , הטעמים, הצלילים הם מסביבנו כל הזמן, הם באים והולכים ואנחנו קולטים אותם באמצעות החושים שלנו. כשזה יוצר אצלנו אי נעימות , לחץ או מתח נגיב מיד. נעצור את זה , נתרחק, נשנה את מצבנו.
מחשבות, לפי ביירון קייטי, גם הן מסביבנו כל הזמן, גם הן באות והולכות, כמו העננים בשמים. אנחנו קולטים אותן באמצעות כלי החשיבה שלנו, הן לא "שלנו" יותר מהטעמים, הצלילים והריחות. הן שם לבוא וללכת, הן אוניברסליות.
הענין עם מחשבות הוא שהאגו שלנו גורם לנו לחשוב שהן שלנו, שהן אישיות, שאנחנו המצאנו אותן והן קיימות אך ורק במוחנו. כשאנחנו מאמינים למחשבה מסוימת היא הופכת לאמונה, אמונה "שלנו", רק שלנו (כאילו שזה אפשרי...)  ואנחנו נצמדים אליה.
יש אמונות המסבות לנו אושר ושלווה, איתן נבחר להישאר
יש אמונות (מחשבות החולפות לידינו ואנחנו "נאחזים" בהן) המסבות לנו סבל, מתח ולחץ. עליהן נרצה להתבונן, לפגוש אותן בהבנה ולשחרר אותן .
המחשבות הן לא יותר שלנו מהריחות , הטעמים, הצלילים או כל גירוי שאנחנו קולטים באמצעות קולטן כלשהו בגוף. הן כאן כדי לחלוף וכל מה שנשאר לנו לעשות הוא לאפשר את הזרימה הזו. תארו לעצמכם שהייתם מסתובבים 20 שנה עם מיכל חלב חמוץ תוך שאתם בטוחים שהוא שלכם, חלק ממכם. יש אמונות שאנחנו מאמצים לעצמנו במשך חיים שלמים, הן מכתיבות את התנהלותנו, את חיינו, משפיעות על רגשותינו והן אינן אלא מיכל חלב חמוץ שניתן לשים אותו בפח הזבל הקרוב ביותר ולהשתחרר.

"מחשבות הן לא אישיות,"  אומרת קייטי, "מחשבות הן אוניברסליות." לפעמים היא אומרת "אין אף מחשבה חדשה בעולם, הכל ממוחזר".
גבר בגרינלנד יחשוב "אני לא מספיק טוב", וכמוהו יחשוב גם גבר בסין הרחוקה ממנו כמעט כדור ארץ שלם, אשה בפרו תחשוב " הגוף שלי לא מספיק יפה" וכמותה תחשוב כך צעירה בנורווגיה. בעצם, אין שום אשה בעולם שלא תחשוב את זה.  "הבוס שלי דורש ממני הרבה מידי" היא מחשבה אוניברסלית בכל ארגון, "אנשים לא אמורים לשקר", "העולם הוא מקום מסוכן" ועוד ועוד מחשבות שכולם חושבים בכל מקום בלי הבדל גזע, דת ומין.

הבשורה הטובה היא שיש לנו בחירה, מלאה
"אני לא משחררת את המחשבות שלי" אומרת קייטי. "אני פוגשת אותן באהבה ובהבנה, ואז הן משחררות אותי"
מחשבה המביאה איתה שלווה ורוגע, כמו אוכל טוב, כמו מוזיקה טובה, אבחר להשאיר איתי. את האחרות ארצה לשחרר ממני, לא לפני שאודה להן על העבודה שבאו לעשות אצלי. היו שלום מחשבות, תודה שבאתן לבקר.
זהו סיומו של הסבל .